אני פשוט לא יכול להחליט


דר' סטיבן פולדר

לפעמים זה מתיש כשאנחנו לא מצליחים להחליט בעניין כלשהו. ההתלבטות היא לעתים טריוויאלית כמו לאיזו מסעדה לצאת בערב, ולעתים חשובה כמו האם להתחתן או לא. דומה שהתלבטויות אלה נתפסות כקריטיות במיוחד בגיל צעיר. ההתלבטות בין תחומי לימוד אפשריים באוניברסיטה יכולה להדיר שינה מעינינו ולא להרפות במשך שבועות.


בנסותה להתמודד עם אינסוף האפשרויות שהעתיד טומן בחובו, התודעה מריצה תסריט אחר תסריט ומנסה לנבא את התוצאה הטובה ביותר. כך נוצר מתח. הסיבה למתח היא שאנו שואפים להשיג את התוצאה הטובה ביותר עבורנו בעולם בלתי צפוי. שאיפה זו היא בלתי ניתנת למימוש באופן יסודי שכן העתיד אינו ידוע. הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לשרטט תסריטים עתידיים אפשריים בהתבסס על ניסיון העבר, או על פי היכרותינו העצמית. למשל, 'אקנה חולצה לבנה זו ולא את הכחולה מכיוון שבעבר אמרו לי שלבן מחמיא לי'. שני אופני פעולה אלה אינם אמינים כמדריכים להתמצאות בעתיד. העבר חלף הלך לו יחד עם אותן סיטואציות בהן מצאנו את עצמנו. יתירה מזאת, אנחנו משתנים ללא הרף ולעולם אין אנו יכולים להיות בטוחים באמת בכל רגע שהוא בדיוק מי אנחנו ומה מתאים לנו.


אנחנו שוכחים שחלק גדול ממה שקורה לנו לא נבחר על ידינו. האם אנחנו יכולים לבחור להיות מאושרים או אומללים, להיות באהבה או בכעס? אנו מוצאים את עצמנו בצמתי מזלג, מתאמצים להכריע בין ימין לשמאל, ואגב כך שוכחים את כל מה שהביא אותנו לאותו צומת בלי שנבחר בו. אנחנו מנסים להכריע אם לקחת מטריה, אבל את מזג האוויר לא בחרנו. רוב מה שקורה לנו מתרחש ממילא. אנו רק מדמיינים את עצמנו בוחרים הכל מתוך תפיסה מופרזת של כוחנו. במלים מדויקות יותר, ל'עצמי' שיושב לו בתודעה כמנהל, כבוס או כמפקח יש תפיסה מופרזת של כוחותיו.


בואו נעשה תרגיל קטן. נסו להיזכר בפעם האחרונה שבה 'בחרתם' ללכת לבית קפה, או 'בחרתם' דבר מה מהתפריט. היזכרו באופן שבו שמתם לב רק לבחירות אלה ולא לרצף של מאות ההשפעות, קטנות כגדולות, אשר הביאו אתכם להיות באותה סיטואציה – כבר הייתם בסביבה, נמשכתם לעיצוב המקום, הייתם רעבים או זקוקים לקפאין, היה לכם זיכרון חיובי מהמקום. אפילו הפריט ש'בחרתם' מהתפריט – האם באמת בחרתם בו או שמא מדובר בהתניות חיוביות ושליליות מן העבר כמו סוג המזון שהוריכם היו מאכילים אתכם בילדותכם. אנו שוחים בים של השפעות כך שיש לנו פחות חופש משנדמה לנו, ואנחנו יכולים להירגע ולזרום עם זה.
אבל גם ההפך הוא נכון. באופן פרדוכסלי יש לנו גם יותר חופש משנדמה לנו. לעתים קרובות אנחנו חווים את החיים במצב של טייס אוטומטי. אנחנו מוּנעים על ידי ההרגלים שלנו, וההרגל שמאפיל על כל השאר הוא שכחה. כאשר אנחנו מבחינים בדפוסי מחשבה ופעולה שחוזרים על עצמם, וכאשר אנחנו זוכרים להיות נוכחים באופן מלא בכל רגע בחיינו, אנחנו רואים עד כמה כל מצב הוא פתוח וגמיש וכמה כוח נוסף יש לנו כדי לשנות ולבחור אחרת, לעשות את הבלתי צפוי, ולהיות מקוריים ועצמאיים. דוגמא קלאסית היא ההתניה שמוטמעת בנו מדי יום על ידי התקשורת, הפרסומות והקרובים אלינו. ברגע שאנו מכירים באופנים בהם כל אלה מעצבים את התודעה שלנו ומצמצמים את יכולתינו לחשיבה עצמאית, עולם שלם חדש של אפשרויות נפתח בפנינו.
לכן, בחירות בחיים נעשות קלות באופן משמעותי, אם אנו מתעוררים אפילו רק קצת וחיים על פי שלוש תובנות מרכזיות:
אירועים מתנים ומכוננים אותנו מחדש מרגע לרגע. אנחנו לא בוחרים באירועים – הם בוחרים בנו. תובנה זו מסירה מעלינו משא כבד של צורך מתמשך להחליט או לנסות לעצב את עתידנו. אנו יכולים להתבונן בהווה הנגלה לעינינו ומציע לנו את הפתעותיו, בלי ההכרח להכריע. אנו יכולים להיות יותר רעננים ויותר ילדיים ולהעריך כראוי את כל מה שמופיע לפנינו במקום לעשות מניפולאציות לתוצאות. כאשר אנחנו חייבים להחליט, בין החולצה הכחולה ללבנה, או בין קורס זה לאחר באוניברסיטה, אנו עושים זאת עם הרבה פחות מתח, מכיוון שאנחנו לא מרגישים אחראים על הכל. אנחנו פשוט הולכים לכיוון שנראה הכי מתאים.
אם אנו חיים במודעות ולא על טייס אוטומטי, עולם של ספונטאניות ושל חופש רב יותר נפתח. אנחנו לא רוצים להיות צופים פסיביים בחיים שלנו ולהיסחף אחר אירועים כמו הסיפור המפורסם על האיש שהלך לחדר השינה שלו כדי להחליף חולצה לארוחת ערב ואז התבלבל לחשוב שהגיעה שעת השינה, התפשט והלך לישון, לתדהמת אורחיו. כך אומר הפתגם: “רק דגים מתים נסחפים בזרם.” אנחנו רוצים לחיות במלוא מובן המילה. אם אנו מתעוררים לטבע המקורי של כל רגע ספונטאני, אנו חיים עם פוטנציאל רב יותר ועם אפשרויות רבות יותר.  


למעשה, כל הבחירות נעשות באופן ספונטאני בו ברגע. אם נתבונן בקפידה במרבית החישובים האינטנסטיביים, הספקולאציות, והקשיים אשר מלווים כל תהליך של בחירה נראה שהם כמו ניסיון לדרוך על מים או לסחוט את דוושת ההאצה בניוטראל. אלה הם מעשים עקרים. כאשר לבסוף נופל הפור, הוא נופל בין רגע, לעתים קרובות לאחר שהמאמץ חסר התוחלת להכריע התיש אותנו. אם אנו מתעוררים להבנה זאת, אנו יכולים ללמוד לקחת החלטות ספונטאניות, אינטואיטיביות, ומיידיות ולחתוך דרך כל הבלבול התודעתי ולקצר בכך את תהליך קבלת ההחלטות שלנו באופן דרסטי.

התעוררויות אלה אינן טכניות. הן חלק בלתי נפרד מחיים רוחניים ומודעים יותר. בחיים מסוג זה, משהו אחר בא במקום התביעה לבחור. בכוונה או בכיוון. בתחושה אמיתית של מה טוב עבורנו, מה מסייע לנו ומקנה כיוון יציב ובריא בחיינו. זוהי התמונה הרחבה שמבהירה שכל הבחירות שעומדות על הפרק הן פחות קריטיות משנדמה לנו. אחרי הכל, כל ההחלטות הן בין מה שאני רוצה לבין מה שאינני רוצה. אם הרצונות והצרכים שלנו הם פחות קדושים, הבחירות בין האפשרויות הן פחות קריטיות.

  

 

נבנה ועוצב על ידי סהר רוקח