תשישות רוחנית והתחדשות או “אני כל-כך עייף!"

 

מאת: ד"ר סטיבן פולדר

 

החיים מתישים. לפעמים נדמה לנו שאנחנו מתרוצצים מבוקר עד לילה בחוסר אנרגיה מתמיד. אנחנו קמים עייפים, הולכים לישון עוד יותר עייפים, ובמשך היום מרגישים אזלת יד מול החיים. נדמה לנו שכוחותינו נגזלים מאתנו ושמחת החיים שלנו נעלמת, אבל אין לנו מושג, לאן נשאבת כל האנרגיה שלנו.

לרוב, אנו מתקשים לפתור את השאלה הזאת בעזרת השכל בלבד. זוהי תופעה הוליסטית, ומקור העייפות יכול להתגלות בכל מיני רמות. ברמה הפיזית זה יכול להיות קשור, למשל, באוכל שאנחנו אוכלים, ברמה הרגשית – בחרדות כרוניות, דיכאון או ייאוש, ברמה החברתית – במתח וקונפליקטים מתמשכים בתוך המשפחה, ברמה הפסיכולוגית – בלחצים וחיכוכים לא מודעים, ברמה הרוחנית – בחוסר משמעות או שאפתנות יתר רוחנית. כל הרבדים הללו יכולים גם להשפיע אחד על השני. למשל, מצב האנרגיה שלנו ביוגה ובמדיטציה מושפע מלחץ נפשי באותה המידה כמו מעצלנות רוחנית. אם כן, כיצד לגשת לכל המערך הסבוך הזה?

על-פי נוהל מקובל בטיפול עצמי הוליסטי, יש להתחיל מהגופני והאדמה, ולעבוד לכיוון האזורים הדקים והרוחניים. לפעמים זה ברור שאנחנו עובדים קשה מדי, שקועים באווירה של פעלתנות יתרה. אנחנו יודעים שאנחנו זקוקים למנוחה. אבל לפעמים זה לא עד כדי כך פשוט: למשל, אנחנו מצפים שנופש יעשה לנו 'ריסטרט' אוטומטי, אבל ייתכן שזה לא יספיק, וחוץ מזה, אנחנו נוטים להביא אתנו לחופשה את שגרת ההתנהגות המתישה שלנו. נתחיל, אפוא, מהגופני ונתבונן בתזונה שלנו. האם היא מאוזנת, האם אני אוכל מזון מלא שמספק לי את כל מה שגופי צריך? אם אנחנו אוכלים יותר מדי ולעתים קרובות מדי, אנחנו עלולים לסבול מעייפות מתמדת מכיוון שהגוף זקוק להמון אנרגיה כדי להתמודד עם כל הצריכה הזאת. כמות מוגזמת של פחממות, עודפי סוכר, במיוחד במשקאות הקלים, עודף קפאין – כל אלה הם מקורות שכיחים של עייפות כרונית. כמו כן, פעילות גופנית קבועה היא דבר הכרחי, ואי-אפשר להסתדר בלעדיה. זה פשוט כך.

ברובד הבא נמצא מתח, מושג כוללני המכסה הרבה סוגי לחצים שסופג "האני" הרגיש שלנו. כדאי לזכור שהמערך הגופני-רוחני שלנו עשוי להיות במתח אפילו כשאנחנו חושבים שאנחנו בסדר גמור. המחקרים גילו, למשל, שלאנשים המתגוררים בסמוך לכבישים עמוסים, יש רמה גבוהה יותר של הורמוני מתח, בעוד שבחיי היום הם ודאי אינם שמים לב לכך. המתח הוא לא תמיד פועל יוצא של אירוע ספציפי, הוא יכול להווצר מהצטברות של גירויים לאורך זמן. אם אנחנו עובדים כל היום ובלילה 'מתפרקים' על-ידי בהייה  בטלוויזיה, ייתכן שאנו מציפים את המוח והלב המסכנים שלנו בעודף אינפורמציה, ועדיף שפשוט 'נסגור את הבסטה' ונניח לסערה בתוכנו לשקוע בהדרגה. אבל לכל אדם יש את האיזון המתאים לו, כולנו קצת שונים. עבור חלקנו, המתח יכול להווצר מחוסר גירויים, למשל, עקב אבטלה, עבור אחרים מעודף גירויים. ישנם אגוזים קשים כמו וינסטון צ'רצ'יל, שהנהיג את כוחות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה עם מעט שינה, עודף גירויים אדיר, המון ברנדי וסיגרים, ונפטר בשיבה טובה בגיל תשעים פלוס. אנשים אחרים מרגישים שבריריים ועצבניים. אנחנו צריכים להיטיב להכיר את עצמנו, את נקודות התורפה שלנו. אז נוכל לנקוט בצעדים חיצוניים: להוריד את רמת המתח לרמה שאנחנו יכולים להתמודד אתה, אפילו אם זה ידרוש לעבור דירה או להחליף מקום עבודה – ובמקביל, להתחיל בעבודה פנימית של חיזוק היציבות והרוגע הפנימי. ניתן להיעזר בהרפיה עמוקה, או לעשות טיול יומי בשפת הים. בתחום המדיטציה מומלץ להשתמש בטכניקות המביאות אותנו לידי ריכוז שקט, למקום שקט וריק. בין אם אנחנו הולכים אחרי נשימה, אוביקט, צליל או מוסיקה, החזרה למרכז שלנו היא חזרה למקום שבו אף אחד לא דורש מאיתנו דבר – לא אנחנו עצמנו, ולא העולם.

אך גם זה לעתים אינו מספק; אין זה אלא טעינת מצברים שאחריה אנו חוזרים לעולם ומתעייפים ממנו מחדש. והרי איננו רוצים להידמות לברבורים הנראים כל-כך שלווים מעל המים, בזמן שמתחת למים רגליהם חותרות בקצב מטורף. אחד המקורות החשובים ביותר ליצירת עייפות הם הדפוסים העמוקים שבעזרתם אנו רגילים להתעמת עם העולם. זה יכול להיות דפוס של דאגה, של כעס עצור, פרפקציוניזם, כפייתיות (כולל רצון כפייתי להועיל לזולת), שאפתנות, אשמה, בלבול, וכדו'. כאן נצפה במלאכתו המפוארת של "האני" המנצל כל הזדמנות כדי לבנות מחסומים אובדניים, הן בעבודה, בבית או בחיי היומיום. ברובד הזה אנו זקוקים לעבודה מעמיקה יותר, שבה אנו חושפים את הדפוסים שלנו ומשחררים את עצמנו מרודנותם. זו עבודה פסיכולוגית בחלקה, אך גם רוחנית. נפעל בטכניקות מדיטציה עמוקות יותר, העוסקות לא רק בשקט, אלא גם בהבאת תכנים. נזדקק להיטהרות רוחנית ופסיכולוגית שתחדור למקומות העמוקים האלה ותשחרר אותנו מכל מיני תסביכים וסופות פנימיות הגוזלות את כוחותינו. זהו מסע ארוך כאורך החיים. בעזרת הלב, בעזרת בהירות, התמדה ומעט הדרכה אותנטית וטובה, נוכל להרחיק לכת הרבה מעבר לטעינת מצברים פשוטה, אל החופש הטבעי והשמחה הבראשיתית.

אך גם בדרך הרוחנית ניתקל בתסבוכות אנרגטיות. אנחנו נוטים להביא לחיים הרוחניים את אותו הסט של דפוסים וקשיים שאנו כבולים אליו בחיים הארציים. גם כאן אנחנו יכולים להיות שאפתנים, למהר להגיע לאנשהו (אף כי איננו יודעים, לאן בדיוק אנחנו כל-כך ממהרים להגיע), או להיפך, להיות פסיביים ולצפות מאחרים יעשו בשבילנו את העבודה; אנחנו יכולים להיות חסרי מנוח, נגטיביים וכו'. מסופר על סידהארטה גאוטמה, נזיר כחוש בשר, שישב יום אחד במדיטציה בגדה של נהר, בעיצומו של תרגול סגפני במיוחד. והנה שטה בנהר סירה, ובה תלמיד שזה עתה התחיל ללמוד נגינה על סיטאר, ומורו. המורה פנה לתלמיד ואמר: “אם המיתרים יהיו מתוחים מדי, לא יהיה צליל. אם הם יהיו רפויים מדי, גם לא יהיה צליל. המיתרים צריכים להיות מתוחים במידה הנכונה.” עבור גאוטמה זו הייתה נקודת מפנה, הוא השתחרר מהמתח, זכה להארה, והפך לבודהה. חשוב לנו ללמוד את דרך האמצע בחיינו הרוחנים, ללמוד לזקק אנרגיה ולא לפזר אותה. כשהדלאי לאמה בא לבקר בישראל לאחרונה, ניתן היה להתפעל מרמת האנרגיה שלו. אדם בן יותר מ-70, הוא לימד כל יום מבוקר עד לילה, וכל העת שמר על עליזות, נינוחות ויחס קליל לחיים. את התכונות הללו אנו יכולים להביא לתוך חיינו הרוחניים, בין אם מדובר בתפילה, מדיטציה, או כל עבודה רוחנית אחרת. הבה נתעזר ביציבות, אורך רוח והתמדה של ברבור הדוגר על ביצים במקום לחתור בפראות במעלה הנהר.21.3.2006

נבנה ועוצב על ידי סהר רוקח